"דניאלי" מאת לני באום:
אורנה שפי ממליצה

זהו סיפורה של דניאלי, ילדה שאימה לא ממש נטשה אותה אך גם לא גידלה אותה. היא עקבה אחריה מרחוק ומידי פעם העבירה אותה ממשפחת אומנה אחת למשפחת אומנה אחרת. ילדה תלושה ללא תחושת ביטחון ועם הבנה שהאושר לא נמשך לעד ודברים יכולים להשתנות במהירות.

בספר אנו קוראים על חייה בעבר והחוויות שלה באותן משפחות אל מול חייה בהווה כשהיא תלמידת תיכון מצטיינת וסטודנטית מבריקה שמנהלת זוגיות מלאת אהבה ובכלל מרגישה מאושרת.

השיבוש מתחיל כאשר היא מגלה שאימה נפטרה והיא הולכת לבקר את אביה הביולגי, אותו איתרה כמה שנים קודם. אביה מכונה בפי אימה וגנר המנוול, הכל נראה טוב בינה לבינו ומשפחתו עד שהוא כבר לא. והיא מגלה כמה הוא מנוול באמת.

חייה של דניאלי היו כמו רכבת הרים. מלאים בעליות גבוהות וירידות חדות כל פעם מחדש.

הצטערתי בשבילה על החוויות השליליות שעברה ונשמתי לרווחה כשהיא הצליחה ומצאה את עצמה.

הרגשתי שחיים חבטו בה יותר מידי או אולי זו בעצם הסופרת….

קריאה מהנה!