"דניאלי" מאת לני באום

"דניאלי" ספר הביכורים של לני באום, הוא יצירה נוגעת ללב , המציגה בגוף ראשון בשנינות והומור את חייה של דניאלי ילדה ברזילאית לאם לא מתפקדת, אשר עוברת במשפחות אומנה, ואשר מעולם לא הכירה את אביה הלא הוא "וגנר המנוול".

זהו סיפור על ילדה שרואה הרבה מעבר למה שמראים לה. שבוחנת את חייה ופוחדת מהרגע הזה, בו שוב מגיעה אמה כדי להעבירה למשפחה החדשה, כמו חפץ משומש העובר מיד ליד.

עמ' 50:       "להתראות דניאלי" נשיקה קטנה במצח והדלת נסגרת אחריה.  לוקח זמן עד שאני מבינה שאמי עזבה. היא עזבה אותי כאן כמו שעוזבים מזוודה בחדר לשמירת חפצים. באותו רגע אני עדיין לא יודעת עד כמה צמד המילים זה "שמירת חפצים" מתאים למקום אליו הגעתי. "הבית לשמירת ילדים".

הספר לוקח את הקורא למסע לחיפוש אחר אושר, אהבה, משפחה כאשר בדרך פוגשת דניאלי לראשונה גם ב"ווגנר המנוול" – מפגש שבסופו יגרום לה לאבד אמון במה שחשבה יהיה הקשר הבטוח שלה, ותגלה את האמת על אביה. היא שוהה כמה ימים בביתו בבלומנאו ומתארת: "כשאני שוכבת במיטה בחדר האורחים, אני משחזרת את הערב. המפה הוורודה, שאריות הצלי, כוסות קריסטל, צלחות מלוכלכות. קירות צהובים, וילונות פתוחים המאפשרים מבט לחצר הפנימית. האנשים האלה מחליפים מילים ומבטים, קשורים אחד לשני ביחסים שונים, פשוטים ומורכבים ובו זמנית כל אחד בפני עצמו. תחושה של משפחה".

זהו סיפורה האמיץ של ילדה שהחליטה, למרות הכל, לחרוק שיניים ולהמשיך. לקחת אחריות על חייה, לנדוד ממקום למקום, כי ככה זה כשלימדו אותך שלעולם לא יהיה לך בית אחד, משפחה אחת. כי מעולם לא היה לך.

ספר סוחף וקולח, כתוב בהומור ושנינות של סופרת המזדהה עם גיבורת ספרה, סובלת את סבלה ושמחה ברגעי התעלות הנפש.

מקסים ומומלץ.